ברפואת השיניים העולמית המתקדמת הנטיה הרווחת הינה מינימליזם טיפולי, כלומר הסרת מינימום חומר שן ככל הניתן ושמירה על מבנה השן הטבעית. אם בעבר במקרים בהם נדרשה "סתימה נרחבת" ההתלבטות היתה בין שחזור השן מאמלגם או חומרים מרוכבים לבין כתר, הרי שהיום המגמה בשחזורים קטנים עד בינוניים לבצע את השחזור מחומרים מרוכבים אך בשחזורים נרחבים מבוצעים מילואות חרסינה (inlay,onlay,overby) או ציפוי חרסינה לשיניים.
הכנת שן לצורך כתר הינה רדיקאלית ומחייבת הסרת חומר שן רב. לצורך כתר נדרשת הסרה של לפחות 1.5 מ"מ מכל היקף השן מכיוון שזהו עוביו הנתון של הכתר. לעומת זאת, ציפוי חרסינה מצריך הסרה של פחות חומר שן.
הסרת 1.5 מ"מ של חומר שן מהיקף השן מסירה למעשה את כל שכבת האמאייל שהינה שכבת ההגנה הקשיחה ובכך נחשפת שכבת הדנטין שהינה פריכה הרבה יותר.
מרווחה מיקרוסקופי הקיים בין שולי הכתר לבין השן מאפשר חדירת חיידקים מתחת לכתר ואלו משהיגיעו ישירות אל שכבת הדנטין יכולים בקלות רבה ליצור עששת ולגרום נזקים לשן עד לצורך בעקירתה.
ציפוי חרסינה או כתרים?
ציפוי חרסינה לשיניים לעומת זאת מודבק אל שכבת האמאייל לאחר הסרת שכבה דקה בלבד של חומר שן. לחיידקים קשה הרבה יותר עד בלתי אפשרי לחדור בין ציפוי החרסינה לבין האמאייל עליו הוא מודבק.
דעה נפוצה ברפואת שיניים מניחה שכתר חזק יותר מציפוי חרסינה ובכך מגן טוב יותר על השן עליה הוא מודבק. הנחה זו נכונה בחלקה לחלק מסוגי הכתרים המתקדמים הקיימים היום בשוק. כאשר מבוצע כתר מזרקוניה מונוליטית כולו בנוי משכבה אחת עבה של זרקוניה ואכן הכתר מאד חזק. לעומת זאת כתרי חרסינה מאוחה למתכת (PFM) או חרסינה מאוחה לזרקוניה (PFZ) בנויים משני חומרים כאשר נקודת התורפה הינה חיבור שני החומרים יחדיו ותופעה נפוצה הינה הינתקות החרסינה מהשלד עליו היא מחוברת והתוצאה הינה הפרעה אסתטית ו/או רפואית.
טענה נוספת שהיתה נפוצה בעבר היא ששן שעברה טיפול שורש חייבת להיות מוכתרת בכתר. במסגרת של שחיקה על חומר שן ניתן לעטוף במקרים רבים שן קדמית העוברת טיפול שורש בעזרת ציפויי חרסינה היקפיים , ציפוי חרסינה היקפי מצריך הורדה של כ 0.5 מ"מ מהיקף השן, הוא נצמד אל האמאייל במקומות בהם יש אמאייל ומכיוון שנשאר חומר שן רב השן נותרת חזקה ומקבלת חיזוק נוסף בזכות מעטפת קשיחה של הציפוי ההיקפי. כמובן שהטיפול מתאים למקרים בהם נותר חלק ניכר מהשן ואילו המקרים בהם כותרת השן הרוסה אין מנוס מביצוע מבנה וכתר בדרך המסורתית הקונבנציונאלית.
מעבר לשמירה על השן ההופכת להיות חלשה יותר לאחר טיפול שרש, החשש בשיניים קדמיות שעברו טיפולי שרש הוא גם משינוי צבע השן, ומסיבה זו נמנעו בעבר מביצוע ציפויי חרסינה לשיניים שעברו טיפולי שורש היות וציפוי החרסינה הינו דק ולא מונע את השתקפות הצבע הכהה דרכו. לעומת זאת אם בוצע ציפוי חרסינה עבה על מנת שיאטום את הצבע הכהה בהצלחה. במקרים רבים מצריך ציפוי עבה הסרה של כמות חומר שן רבה וגרר הדבקה של הציפוי אל שכבת הדנטין הפנימית, הדבקה של הדנטין אינה חזקה ומסיבה זו עלולים ציפויי החרסינה להשתחרר.
גם בשיניים קדמיות שעברו טיפולי שורש ניתן לעטוף את השיניים בציפוי חרסינה היקפי ובכך מתאפשרת הסרת שכבה עבה יותר של חומר שן בחזית השיניים מכיוון שפחות בחוזק ההדבקה אל האמאייל היות והציפוי עוטף גם את החלק האחורי של השן, בכך מתאפשרת גם מניעת השתקפות צבע שיניים כהה בעקבות ביצוע טיפול שרש בשן וגם אטימת הפתח דרכו מבוצע טיפול השרש היות זה מכוסה ע"י ציפוי החרסינה ההיקפי בחלקה האחורי של השן.
בשיניים אחוריות בהן בוצע טיפול שרש נהוג היה לבצע כתרים ואילו ברפואת השיניים המתקדמת במסגרת המגמה לשמירת חומר שן יחד עם פיתוח חומרים מתקדמים וטכניקות עבודה חדשנית, כיום במקרים רבים מבוצעת מילואה או ציפוי חרסינה לשיניים שהינם שחזור מחומר קרמי חזק מאד המשלים את האזור החסר מהשן ומאפשר לשמור על מרבית השן מבלי להסיר שכבת חומר מעבר לנדרש באזורים החסרים. המילואה או ציפוי החרסינה יכולים להיות מיוצרים במעבדה בצבע וצורה תואמים לשן הטבעית ולאחר הדבקתם כשן כיחידה שלמה אחת חזקה, אסתטית מאד וללא גירוי או דלקת חניכיים כפי שקורה לעיתים בכתרים שאינם בנויים בצורה מושלמת.
